רש"ש על פסחים ע״ה

1 רש"י ד"ה חתכו. ולא הבדיל כו'. עי' לעיל עד תוד"ה נחתך:

2 רש"י ד"ה קמ"ל. גז"ש כו' נמי כו' דר"נ לאפוקי זמורות. עי' מהרש"א ועדיין לא הונח לנו מדוע לא פירש"י כפי' מהרש"ל ואין לומר משום הא דאמרינן בכתובות ל וש"ד דין ד"מ לא בטלו כו' ומי שנתחייב שרפה או נופל בדליקה דז"א דהא אמרי' שם או נחש מכישו וזה ודאי אינו שרפה דמיתת ב"ד כמו אבר מעיקרו אלא שם ר"ל דוגמתן כדפירש"י התם ולהכי לא קאמר שם ד"מ ב"ד אלא ד"מ סתמא. ולזאת מה שהקשה הרש"א בח"א בסנהדרין קו ב ד"ה ד' מיתות על פירש"י דהתם דאין זה שרפה האמורה בתורה ע"ש. מלבד דאישתמיטתיה שטת רש"י וד"ע שבכאן לק"מ דגם שם ל"א הש"ס ד"מ ב"ד. אבל י"ל דרש"י צפה למרחוק בב"ר ס"פ ס"ה גבי מעשה דיקום איש צרורות דשם איתא ד"מ ב"ד ועל שרפה אמר שם שעשה מדורה:

3 תוס' ד"ה הא. נראה לרשב"א דהמ"צ גלי כו'. תימה דא"כ אפי' תנור שגרפו נמי דלא גרע מסיד רותח וחמי האור וזה לא שמענו לרבי רק ר"ג ס"ל כן לפי הירושלמי שהבאתי לעיל:

4 רש"י ד"ה תשרף. כל מיני שרפה. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה על שפך. דכתיב ביה באש הוא. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה רבינא. דמתני' שבשתא היא כו'. לכאורה י"ל דלא משבש לה אלא דמפרש דנכוה בגחלת קאי למעלה אאין לי ולא על מנין דלמטה :

7 רש"י ד"ה ארזים. ועל חירם מלך צור נאמר. תמוה דבנבואת פרעה נאמר ועל אשור קאי. ובאמת יש לתמוה מדוע לא הביא רי"צ מקרא מוקדם ביחזקאל כח ג כל סתום לא עממוך ושם נאמר על מלך צור. ואולי לפני רש"י היה הגי' מקרא זה ונצטרך להגיה גם בדבריו:

8 רש"י ד"ה נטף מרוטבו. מפרש בגמרא בסלת רותחת. הא דל"ק ברישא גבי עה"ח דבגמרא מפרש בחרס רותח הוא דכיון דפי' שם נטף בתנור ממילא מישתמע דהחרס פי' של תנור עי' לקמן בתד"ה תנן ולהכי גם רי"ר א"ש לא הוצרך לשנות רק אסלת ועל הרע"ב יש תפיסה שהשמיט תיבת בתנור מלשון רש"י ואפ"ה לא ביאר דמיירי בחרס חם:

9 תוס' ד"ה לפי. ונראה לר"י דבירושלים גזרו כו'. הב"א כתב דבירושלמי יליף התיר מכירת מע"ש מק"ו מתרומה וש"מ דאף מדרבנן ל"ג אטו פדיה כמו דל"ג בתרומה ול"ד דבתרומה לא שייך גזירה אטו פדיה כיון דל"ל פדיה בשום מקום. אבל מעשר דא"ל פדיה חוץ לחומה שייך שפיר למיגזר ומש"כ עוד דדברי התוס' אליבא דר"מ דמדאורייתא אין מוכרין אותו והא דהוצרכו לטעמא דגזירה הוא לענין דיעבד שתתבטל המכירה א"נ כלל דהא מתניתין ל"א אלא לישנא דלכתחלה ומנא להו להתוספות דאף בדיעבד בטלה ולחדש גזירה: